איך הגענו למצב הזה? ובכן, שילוב של היחלשות מפלגות השלטון והפיצול הפרלמנטרי הגובר בכנסת, הם שיצרו מערך תמריצים עתיר משאבים של כיבודים וג'ובים לכל דורש.  

דו"ח של האוצר משנת 2015 העריך שצמצום "שמרני" של מספר משרדי הממשלה ל-17 יוביל לחיסכון של למעלה מ-800 מיליון ש"ח על פני השנים 2020-2022. כך למשל- ביטולם של המשרד לשיתוף פעולה איזורי, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה ומשרד התפוצות ו"כינוסם" תחת משרד החוץ, צפוי להניב חיסכון שנתי של כ-25 מיליון ש"ח ולהקטין את מספר התקנים בכ-35.

מעבר לעובדה שבלתי אפשרי לכנס את כל השרים בחדר ישיבות אחד- המצב הזה של שולחן ממשלה כ"כ עמוס מבזבז את כספי הציבור של כולנו, יוצר סרבול בהליכי קבלת החלטות ומתמרץ העברת תחומי אחריות ממשרד למשרד באופן שפוגע ביציבות וביכולת לטפל בסוגיות באופן רציף. לטיפולה של הממשלה הבאה!

אבל מה הוא פתק פסול?  

לפי סעיף 78 לחוק הבחירות לכנסת, קולות פסולים יכולים להיות: מעטפות שהגיעו לוועדת הבחירות המרכזית באיחור; כל סימן על הפתק או המעטפה המאפשר לזהות את המצביע; מעטפה שיש בה פתקים של רשימות שונות; מעטפה שיש בה 4 פתקים ומעלה של אותה רשימה; פתק לבן שנכתב עליו משהו שאינו השם או הכינוי של אחת מהרשימות; או פתק לבן ריק.  

בניגוד למה שרובנו חושבים – פתקים לבנים לא משפיעים כלל על תוצאות הבחירות. ועדת הקלפי סופרת אותם יחד עם קולות פסולים אחרים, ואין שום דרך לדעת כמה מצביעים שלשלו לקלפיות מעטפות ובהם פתקים לבנים ריקים. למעשה, כאשר ועדת הבחירות המרכזית מחשבת את חלוקת המנדטים, היא מתעלמת לגמרי מהקולות הפסולים. לכן, גם אין כל בסיס לטענה שפתק ריק או לבן הוא סוג של הצבעת מחאה או הצבעת הימנעות.  

אז רגע לפני ההצבעה בקלפי – זכרו שהסיסמה "הצבעת השפעת" – רלבנטית רק לקולות הכשרים.

השיחות בין נשיא ארה"ב ביל קלינטון, ראש ממשלת ישראל אהוד ברק ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, נמשכו שבועיים והסתיימו בלא שום פריצת דרך או התקדמות.  

במבט לאחור, אפשר לייחס לוועידה ולכישלונה השלכות מרחיקות לכת:  

בזירה המדינית, כישלון הוועידה הביאה לאכזבה גדולה ברחוב הפלסטיני והיה בין הגורמים לפריצתה של האינתיפאדה השנייה העקובה מדם.  

ובזירה הפוליטית כשלון השיחות זירזו את התפוררות ממשלת ברק והביאו להקדמת הבחירות לראשות הממשלה בהן הוא הובס על-ידי אריאל שרון. ציבור הבוחרים הישראלי ראה שגם הוויתורים המפליגים שהציע ברק לא סיפקו את ערפאת והשתכנע שתהליך אוסלו שהחל ב- 1992 הגיע למבוי סתום וש"אין פרטנר לשלום", כפי שהודה ברק בעצמו.  

התוצאה הייתה היחלשות הדרגתית של מפלגות השמאל ולמעשה מאז הפסדו של ברק ועד היום לא חזר השמאל לעמדת השלטון.

הרצח הפך להיות הטראומה הגדולה ביותר של דור שלם, שחש שרוחות רפאים של מלחמת אחים שגרמו לחורבן הבית השני מנשבות שוב כאן בבית השלישי. לרצח היו תוצאות חברתיות של העמקת הקיטוב בין דתיים וחילוניים, תוצאות מדיניות של עצירת תהליכי שלום שרבין רצה להוביל, ותוצאות פוליטיות של שבר עמוק במחנה השמאל, שמתקשה להתאושש עד היום.

חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אבל השימוש בו חייב להיות כזה שאיננו יוצר אווירה אלימה שתוצאתה טרגית. בראייה לאחור נראה שחלק מהאירועים שקדמו לרצח רבין חצו את הקו האדום הבוהק של הסתה לאלימות. השיעור ההיסטורי ברור: מי שמתייג את האחר כבוגד בגלל מחלוקת ערכית, מצית פתיל תבערה שעלול להוביל לרצח ולטראומה לאומית. האויב שמחוץ לגבול לא הצליח לקפד את חייו של רמטכ"ל ששת הימים. האויב שבפנים הצליח, לאסוננו.

על פי התחזיות של ה- WEF, בין המקצועות שייעלמו בחמש השנים הקרובות ניתן למנות: שירותי מזכירות ואדמיניסטרציה, מכונאים ואנשי תיקון מכונות, עובדי שירות לקוחות, עובדי מפעלים וקו ייצור ואפילו מנהלי חשבונות.

מצד שני, המקצועות להם צפוי ביקוש גובר מחייבים סט כישורים ומיומנויות שמערכות המחשוב והאוטומציה עדיין מתקשים לחקות, כמו: חשיבה יצירתית וביקורתית, פתרון בעיות מורכבות, עבודת צוות ואינטליגנציה רגשית. כך למשל אלה חלק המקצועות שצפויים להם ביקושים: מנתחי נתונים, יועצי אסטרטגיה, מומחי IOT, מנהלי פרויקטים ופיתוח עסקי.  

שוק התעסוקה עבר בתוך מספר חודשים מהפך שכלכלנים רבים חזו שיתרחש על-פני כעשור. כדי למנוע אבטלה כרונית יש רבים המצפים כי  הממשלה, המעסיקים ואיגודי העובדים ישלבו ידיים ויפעלו יחד כדי להתאים את מיומנויות המועסקים לצרכים העכשוויים, באמצעות הכשרות מקצועיות שיהיו רלבנטיות לעידן הנוכחי.

הגידול המהיר של החברה החרדית, שמשקלה עומד היום על 12% מהאוכלוסיה הוביל בשנים האחרונות למאמץ מדינתי  לשילוב חרדים בתעסוקה. בין היתר באמצעות: הקמת מרכזי הכוון ייעודיים, תמיכה בהכשרות מקצועיות ובלימודים אקדמיים, ומתן הטבות למעסיקים ולאזורי תעסוקה לחרדים. לאחרונה, ניכרת מגמה גם להשקיע בקידום תעסוקה איכותית לחרדים בכדי להוציא את העובדים ממעגל העוני ולהגדיל את פריון העבודה  במשק. מדובר באתגר לא פשוט, בעיקר בשל העובדה שמרבית הגברים החרדים לא לומדים לימודי ליבה ואינם מתגייסים לצה"ל.  

עם זאת, בעשור האחרון ניכרת קפיצה בשיעור החרדים העובדים, נשים וגברים כאחד וכיום הוא עומד על 63%, לעומת 85% מהאוכלוסיה היהודית הלא חרדית. המשך המגמה תלוי ברמת התמיכה המדינתית בתוכניות לשילוב חרדים, ומהצד השני ברמת התמיכות שהיא נותנת לאברכים וישיבות.

החוק בישראל מאפשר לחשוד בעבירות חמורות למעט אם הוא עצור או חשוד בפשעים מסוימים של אלימות במשפחה, לשכנע את רשויות התביעה להימנע מהגשת כתב אישום באמצעות הליך של שימוע. לעתים מושמעת ביקורת על כך שמדובר בהליך המופעל באופן לא שוויוני, אשר נותן יתרון לחשודים "מיוחסים", כגון פוליטיקאים, ידוענים, אנשי ציבור, או חשודים המיוצגים על ידי עורכי דין מהשורה הראשונה.  

הרעיון העומד בבסיס השימוע הוא שהגשת כתב אישום בלתי מוצדק גורמת נזק לאדם העומד לדין, לעתים נזק בלתי הפיך שזיכוי אינו יכול לתקן. השימוע נועד לכן לתת הזדמנות לחשוד, באמצעות סנגוריו, לטעון נגד הכוונה להעמידו לדין.

בשימוע נדרשת התביעה לבחון את טענות ההגנה מתוך נכונות להשתכנע שיש בהן ממש, והיו מקרים לא מעטים שבהם הליך זה השפיע על החלטת התביעה. חשוב להבהיר: השימוע בעל פה אינו הזדמנות לקיים משפט פלילי מקדים. מדובר בהליך קצר (בדרך כלל ישיבה אחת) המתמקד בסוגיות עקרוניות ולא בדיון פרטני בחומרי הראיות.

עד כמה שזה נשמע מוזר- כל אזרח ישראלי יכול להתמודד לתפקיד הנשיאות, וזאת בתנאי שלפחות עשרה חברי כנסת יתמכו בחתימה במועמדותו. ההיסטוריה מלמדת שכל נשיאי המדינה, למעט אחד (אפרים קציר- שהיה הנשיא הרביעי) היו דמויות שהגיעו מהזירה הפוליטית. וכולם.. היו גברים. 

מעבר לתפקידו הסמלי, טקסי וייצוגי, על נשיא המדינה גם האחריות להטיל על אחד מחברי הכנסת את המנדט להרכיב ממשלה. 

נסיון העבר מלמד שלמרות שתפקיד הנשיא סמלי במהותו, המירוץ לנשיאות נושא לרוב אופי פוליטי- מפלגתי. מעניין לציין שלא תמיד מפלגת השלטון מצליחה להביא לבחירתו של המועמד מטעמה. האם המצב ישתנה הפעם? נגלה בקרוב 

עיקרי התכנית שבראש ובראשונה נועדה לבלום את האינפלציה שהגיעה בשיאה ללמעלה מ- 450% כללה קיצוץ משמעותי בתקציב הממשלה, חקיקת חוק האוסר על בנק ישראל לממן, באמצעות הדפסת כסף, את גירעונות הממשלה, ייצוב שער החליפין לאחר פיחות של 25% והקפאת שכר ומחירים באופן זמני.  

ללא הסכמה חברתית רחבה של כלל שחקני המשק והממשלה, לא היה ניתן להעביר את התכנית לחילוץ הכלכלה הישראלית. כך למשל הממשלה ויתרה על כוונתה להפעיל תקנות לשעת חירום כדי לצמצם את מספר העובדים במגזר הציבורי, ואילו ההסתדרות מצידה הסכימה לשחיקת שכר במגזר הציבורי בשנה הראשונה לביצוע התכנית.

שילוב הידיים הרחב הובילו במהרה להצלחת תכנית הייצוב- האינפלציה נבלמה לרמה של 20% , הגרעון בתקציב הממשלה צומצם בצורה משמעותית והיציבות חזרה למשק הישראלי.

צעדי המדיניות הכלכלית הנדרשים היום לטיפול במשבר הקורונה הם שונים, בשל אופי המשבר הדורש בחלק מהמקרים מדיניות תקציבית מרחיבה ולא מרסנת. אולם חלק מלקחי ניהול המשבר הקשה של שנות ה- 80 תקפים גם היום: ממשלת האחדות של אז, שבהגדרתה נהנתה מהסכמה רחבה, הציגה אז מנהיגות נחושה, קיבלה החלטות קשות והכרעות שהשפיעו על המשק הישראלי לטווח הארוך.

אישור התכנית בממשלה ובכנסת נתקל בקשיים מרובים, במהלכו התפטרו ופוטרו שרים מהממשלה  והרכב הקואליציה השתנה. המחאה הציבורית של חלקים בחברה הישראלית נגד התכנית הביאה לחשש מפני "מלחמת אחים" ותופעות של אי ציות בעיקר בקרב חיילים בני הציונות הדתית. בפועל, יישומה במהלך חודש אוגוסט 2005, עבר אמנם ללא אירועי אלימות חריפים, אך השאיר צלקת עמוקה בקרב 9,000 האזרחים שפונו במסגרת ההתנתקות, ולמעשה היווה קו פרשת המים בנוגע ליחסם של המתנחלים והציונות הדתית כלפי בג"צ ומערכת המשפט. המחאה הפנימית בליכוד נגד שרון לאחר ביצוע התכנית, הייתה המניע העיקרי לפרישתו של שרון מהמפלגה אותה הקים שלושה עשורים קודם לכן, ולהקמתה של מפלגת קדימה, שזכתה בבחירות של 2006.

לכן – יש חוקים המסדירים את הדרך להקמת ממשלה. ראשית, נשיא המדינה מתייעץ עם ראשי המפלגות שנבחרו כדי להתרשם למי יש את הסיכוי הגבוה ביותר להקים ממשלה. אחרי שהנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על אחד המועמדים , עומד לרשותו פרק זמן של כ-6 שבועות להשלמת המלאכה. במהלך הזמן הזה המועמד לראשות הממשלה מנהל משא ומתן קואליציוני עם מפלגות אחרות, במטרה לגייס את תמיכתן ולכלול אותן בקואליציה העתידית. אם הוא נכשל במשימה, הכדור חוזר לנשיא המדינה והוא רשאי להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד אחר.

עד לבחירות האחרונות, המועמד שעליו הטיל נשיא המדינה להרכיב ממשלה אחרי הבחירות תמיד הצליח במלאכתו. בבחירות אפריל 2019 נקבע תקדים - על אף שהנשיא הטיל על בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה, הוא כשל במשימה ויזם מהלך שהוביל לבחירות נוספות כדי למנוע מהנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד אחר.

קשהלחשובעלהחלטההרתגורליותרלמדינה מההחלטה על יציאה למלחמה או לפעולה התקפית ממושכת, אך במציאות- ההסדר הישראלי בנושא זה עמום. 

חוק יסוד הממשלה קובע שההחלטה לפתוח במלחמה צריכה להתקבל על ידי הממשלה, ואת הסמכות הזו יכולה הממשלה להאציל לקבינט המדיני-בטחוני, שהוא למעשה ועדת שרים המורכבת מלא יותר ממחצית שרי הממשלה. 

הבעיה היא שהחוק לא מתייחס לרוב הסכסוכים הצבאיים של ישראל, שכן- מלחמה מוגדרת כסכסוך אלים בין שתי מדינות. וישראל כמעט אף פעם לא פותחת במלחמה, נגד מדינה אחרת, אלא מגיבה בהגנה עצמית למתקפות של מדינות, כמו למשל במלחמת יום כיפור. למעשה, רוב העימותים של ישראל הם לא נגד מדינות אלא נגד ארגוני טרור- והחוק הנוכחי אינו קובע מי הוא בעל הסמכות לקבל את ההחלטה על יציאה לפעולה צבאית התקפית. 

בפועל, ההחלטה על רוב המבצעים הצבאיים המשמעותיים נדונה ומאושרת על ידי הממשלה או הקבינט, אך חשוב לעדכן את החקיקה בנושא. 

את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה קיבלנו בירושה מהמנדט הבריטי. למרות שבבריטניה ובלא מעט מדינות אחרות בעולם, משרת היועץ המשפטי לממשלה היא משרה המאוישת על ידי אישיות פוליטית. 

בעשורים האחרונים, התגברו המתחים סביב היועץ המשפטי לממשלה שמצא עצמו בעין הסערה במספר פרשות בולטות, מפרשת קו 300 בשנות ה- 80, דרך חקירות ראשי הממשלה: ברק, שרון ואולמרט, ועד הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו. במיוחד ניטש ויכוח בישראל על המתח הגלום בין מעמדו כשומר סף שנאמנותו היא לספר החוקים של ישראל, לבין נאמנותו לממשלה כמי שמייצג אותה ומסייע לה למלא כראוי את תפקידיה.

היות והכנסת שלנו קטנה ביחס לפרלמנטים אחרים בעולם, יתרונות החוק הנורווגי ברורים: תוספת של ח"כים שיבצעו את עבודת החקיקה, ושיפור עבודת ועדות הכנסת באמצעות נוכחות בדיונים והיכולת להתמקצע בתחום עבודתן. במקביל, השרים שיתפטרו מהכנסת יוכלו להשקיע את כל זמנם במשרד הממשלתי עליו הם אמונים ובכך תיווצר חלוקה טובה יותר בין רשויות השלטון.

אולם לחוק יש גם חסרונות, הבולט שבהם הוא הרחבת מאגר המשרות השלטוניות על חשבון משלם המיסים. הרעיון להחיל חוק נורווגי מלא בישראל מצוי על סדר היום בשנים האחרונות אולם בפועל, התקבלה רק גרסה חלקית שלו: בכנסת שנבחרה אחרי בחירות 2020 התפטרו מהכנסת מעל 10 שרים סגני שרים והוחלפו בידי הבאים בתור ברשימותיהם.

הזכות להיכנס ולצאת מישראל מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סעיף 6(א) לחוק היסוד קובע כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל". ויש הטוענים כי מנגנון האיסור הגורף של כניסת אזרחי ישראל למדינה מעלה קשיים חוקתיים, ולפחות בהקשר של קביעת מכסות באמצעות ועדת חריגים, אינו עובר את מבחן המידתיות. 

בבדיקה מיוחדת שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי מרבית המדינות בעולם לא אסרו באופן גורף את כניסת אזרחיהן לשטחי המדינה וכי האיסור הישראלי חריג למדיי. כך למשל- אוסטרליה, ארה"ב, בריטניה, צרפת, קנדה, רוסיה, שבדיה ואפילו ניו זילנד מאפשרות לאזרחיהן להיכנס למדינה, גם בימים אלה.

שנה למגיפת הקורונה, גוברים הקולות הקוראים למקבלי ההחלטות לנסח מדיניות לטווח הארוך, על מנת למנוע את הכאוס שבמעבר ממדיניות של פתיחה מוחלטת של גבולות ישראל לסגירתם ללא התראה, ובייחוד כדי למנוע מצבים אנושיים בלתי נסבלים. 

לאור התסבוכת הפוליטית והבחירות התכופות עולה השאלה האם יש לשלב מרכיב איזורי לשיטת הבחירות שלנו. אין הכוונה לשיטות כמו אלה הנהוגות בארצות הברית או בבריטניה, אלא במודל מתון יותר המבוסס על שני עקרונות מרכזיים:

הראשון- הסתמכות על גבולות קיימים בין איזורים. שכּן, הניסיון ממדינות אחרות מלמד שסרטוט גבולות חדשים לאיזורי בחירה יהיה נתון למניפולציות פוליטיות, כשכל מפלגה תנסה להרוויח מאיזורים שיפעלו לטובתה. לכן – חייבים להסתמך על החלוקות הקיימות במשרד הפנים או בוועדת הבחירות המרכזית. והשני- התבססות על איזורי בחירה רב-נציגיים. כלומר – שמכל איזור בחירה ייבחרו לכנסת כמה נציגים ולא רק נציג יחיד.

הכנסת מרכיב איזורי לשיטת הבחירות הישראלית, מוזכרת מעת לעת כאמצעי  לייצוב המערכת הפוליטית ולשיקום אמון שלנו בנבחרי הציבור. אמון שנפגע קשות בשנים האחרונות.